מי באמת אשם במשבר האקלים?

משבר האקלים כבר כאן, אי אפשר שלא להרגיש את תוצאותיו, ובכדי לשפר את המצב חייבים קודם כל להגיע למסקנה הברורה, מי באמת אשם במשבר האקלים? האם אלו הנשיא טראמפ וארצות הברית שהובילו קו ברור המתנגד לנקיטת פעולות? האם זו סין שאחראית לעליה חדה בשימוש במשאבי טבע וזיהום סביבתי. אולי אלו המדינות המתפתחות שלא מוכנות לפגוע בעלייה ברמת החיים שלהן, או אולי אלה המדינות המפותחות שאינן מוכנות לשלם מספיק למדינות המתפתחות.

אולי זה בכלל לא קשור לבני אדם והטבע סתם החליט להשתולל, ולצאת מדעתו. ואולי כל התשובות הללו הן נכונות, אולי כולם יחד אשמים, גם בני אדם וגם הטבע. 

כדי לענות על השאלה הזו אנחנו צריכים להסתכל ממבט גבוה יותר על המציאות שבה אנחנו חיים, שבודק את רצף האירועים שהביאו אותנו עד היום. בני האדם מתפתחים בקצב הולך וגדל, מה שמריץ אותנו קדימה בניגוד לכל בעלי החיים, הוא רצון עז לרכוש לנו דברים חדשים, יותר ביטחון תזונתי, יותר נוחות, יותר כסף, יותר ידע, יותר כבוד. פשוט יותר. אין מה לעשות זה טבע האדם, ככל שיש יותר כסף ומשאבים אנחנו הופכים ליותר תחרותיים, מוכנים לשתף פחות, רוצים עוד לעצמנו. מי אשם בזה? הטבע שככה יצר אותנו, ודוחף אותנו לכל ההתפתחות האדירה של האנושות במיוחד ב-200 השנים האחרונות. 

הטבע בניגוד  למה שנדמה לנו, הוא לא רשימה של חוקים אקראיים, שאין להם מטרה ואין להם תכנית. לטבע יש תכנית מאוד סדורה להתפתחות בני האדם, התכנית הזו מטרתה להביא אותנו למצב של אחדות, שלמות, וחיים הרמוניים בין בני אדם. לפי המצב היום צריך להחליף את הפרויקטור של הטבע, כי נראה שאנחנו הולכים בדיוק לכיוון ההפוך, החיים הופכים ליותר קשים, יותר קשוחים, חסרי איזון בין בני אדם. איך אפשר להגיע למטרה של אחדות והרמוניה בין כל האנושות?

חסר כאן אלמנט אחד חשוב – ההשתתפות שלנו כבני אדם בתהליך, אנחנו פשוט לא מוכנים להיות חלק בתוכנית הזו, לנו יש תכניות אחרות. על כן הטבע, כמו בוס קשוח שיש לו עובדים שלא מוכנים לעשות מה שהוא מבקש, מפעיל לחצים, יוצר בעיות כמו משבר האקלים, כמו וירוס קורונה, כמו מלחמות מיותרות לחלוטין. מכאן המסקנה היא ברורה שבני אדם אשמים במשבר לא בגלל פליטת גזי חממה לאוויר או זיהום מקורות המים, אלא בגלל חוסר התחשבות בתכנית של הטבע, בגלל חוסר נכונות להיות שותפים בתוכנית הזו.